כתב שלום קרניאל הי"ד, ימים ספורים לפני נפילתו ב"שיירת העשרה" בדרכו לגוש עציון בתש"ח, והם מהדהדים באוזנינו עד עצם היום הזה כצוואה:

'ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך
ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמיך חיי'

המאורעות שפרצו בארץ עם ההכרזה על המדינה היהודית, לא באו לנו כהפתעה.
חששנו תמיד כי לידת המדינה העברית תבוא מתוך קורבנות אדם ורכוש, והנה באו הדברים.
אולם הפעם שוררת ההכרה כי דמינו לא נשפך לחינם, הדם שניתן לנו לעת הזאת,
דם ברית הוא בחבלי הלידה של שחרור המולדת.

הננו תפילה שברית זו הנכרתת כעת בין הישוב והארץ בדם המגינים, תהיה לברית עולם.
'ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה' אלו-היך' ".
שלום וחבריו לא זכו אמנם להגשמת תפילתם באותה שעה.
גוש עציון הבודד והנצור, שלחם עד כלות כוחותיו, נפל ממש על סף תקומת המדינה בד' באייר תש"ח.
ועל שפתי לוחמיו הסיסמא שהפכה להם לשבועה "נצח ירושלים".
אך תפילתם ומסירות נפשם של אנשי גוש עציון עת כל לוחמי תש"ח, לא היתה לשווא.
בזכותם קמה מדינת ישראל, בחסדי ה' יתברך.